מאמרים

עמלינו אלו הבנים

כתבה המודיע פסח תשע"ה - הרב ישראל ליברמן

 

על בעיות קריאה. הבנת הנקרא. קשב וריכוז. ובעיות כתיבה. על מחקרים חדשים המעלים ממצאים מפתיעים. ועל היכולת לשנות דברים בצורה דרמטית בסייעתא דשמיא.

 

 ליל הסדר. ליל התקדש החג. כל עם ישראל חוגגים את הלילה הקדוש הזה. כעת זה הזמן להתעלות רוחנית ולשאוב כוחות לכל השנה. גם משפחת שוורץ ישובים בסלון ביתם עם שני הנשואים פלוס פמליית שאינם נשואים. כן ירבו ויפוצו. אמן ואמן. אבי המשפחה אדון שוורץ יושב בראש השולחן עטוף בקיטל הבוהק  למשעי. וכולו הדרת כבוד. מתמוגג כולו מנחת יהודית שמשפחתו הענפה מביאה לו. ובלי משים מרחף הוא חזרה לשנות ילדותו בגולה. מי היה מאמין? מי היה מאמין שאקים משפחה כזו יהודית. כזו חסידית. אה איזה נחת זאת, ברוך השם הצלחתי להמשיך ביתר שאת ועוז משפחה כזו, ולהמשיך את מורשת אבותיי לתפארת. רק דגדוג קל מעיב לאבא שוורץ על השמחה. הוא פוזל ברפרוף לעבר בנו ברוך, ובולע אנחונת קטנה. זה לא ממש נראה שברוך מרוכז בהגדה. אדרבא הוא נראה תלוש ומנותק. המשפחה כולה ממשיכה את אמירת ההגדה בהתלהבות ולהט חסידי. ואז אבי המשפחה דופק על השולחן ומכריז בדרמטיות ומשנה חשיבות:  "רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו לא יצא ידי חובתו: פסח מצה ומרור..." תוך כדי שהוא מנסה לתפוס מבט עין עם ברוך. אבל ברוך בן ה-10 הגדתו פתוחה במקום אחר לגמרי, לא היכן שאוחזים, והוא שקוע כולו באגוזים ושקדים שקיבל, משל היה ילד בן 4. ברוך מצידו ממש לא מתעמק במשמעות של המילים: "לא יצא ידי חובתו" וממשיך בעיסוקיו הפרטיים, מה שהוא רגיל לעשות כל השנה ובכל הזדמנות.

 

 מסתבר שברוך דנן סובל מדיסלקציה. ובכן רבותי, דיסלקציה אינה פוסחת על חגים ומועדים, היא מקיפה את הבן אדם כולו בחול ובשבתות, בחגים ובמועדים, בלימודים ומחוץ ללימודים. ברגע שהילד אינו יכול לקרוא או ליתר דיוק מתקשה מאוד לקרוא. הסיכוי שהוא ילמד ויתפלל כדבעי נמוכים יותר. וברגע שהוא חש שאינו ממלא את ציפיות הוריו, הדימוי העצמי שלו יורד והוא חש מובס מותש ומושפל. ונוצר כאן כדור שלג גלגל חוזר שלא נגמר. ואכן – קוראים נכבדים אם עד לפני תקופה לא רחוקה – כשני עשורים בלבד, לא נתנו לנושא לקויות הלמידה את המקום המתבקש. וכל ילד דיסלקט קיבל אוטומטית סטיגמה של עצלן, וכנגזרת מכך, גם לא הייתה מחשבה להשקיע בו יותר ולתת לו עזרה מקצועית אלא הגישה הייתה גישה של ייאוש, ואי  הכרה ביכולת השינוי. אבל ברחמי הקל יתברך – עם התפתחות המחקר – השתנתה הגישה עד בלי היכר.
וכיום ידוע בצורה ברורה שגם ילד דיסלקטי, הוא ילד חכם, ויכול לקבל עזרה ממוקדת לשפר את הישגיו בצורה מדהימה. אדרבא, מחקרים מקצועיים מוכיחים ההיפך: אין שום קשר בין רמת המשכל והאינטליגנציה של הילד לבין יכולת הקריאה שלו!! וההסבר לכך אינו מסובך כלל ועיקר, מאחר והאזור האחראי לקריאה במוח, נמצא באזור אחר לגמרי מהאזור האחראי על האינטליגנציה הכללית. לכן אין קשר בין השניים. ואכן כן, ידועים מקרים של הרבה מאוד גאונים וממציאי פטנטים למיניהם במהלך ההיסטוריה שהוגדרו כדיסלקטיים. גם היום, ידוע ממחקרים עדכניים כי הדיסלקטיים מצליחים במיוחד בתחום המוזיקה או מדעי המחשב.

 

 אגב, סקר מקצועי מקיף ומעמיק שהתפרסם לאחרונה על ידי אחד מבכירי הסוקרים מעלה את הנתונים הבאים. הסקר הקיף קבוצת אזרחים המייצגת מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה בישראל. והנה הנתונים המרתקים והמפתיעים: לשאלה: האם אתה מכיר באופן אישי ילדים או מבוגרים עם לקויות למידה או הפרעות קשב וריכוז? ענו 8% מהמשתתפים בסקר: "לא שמענו בכלל על התופעה הזו של לקויות למידה והפרעות קשב." לעומתם 23% השיבו כי שמעו על התופעות האלו, אך אינם מכירים באופן אישי מישהו הסובל מתופעות אלו. ואילו 69% השיבו ששמעו אף שמעו, ואף מכירים באופן אישי ילד ו/או מבוגר הסובלים מלקויות למידה או הפרעות קשב וריכוז. (22% מתוכם מכירים גם ילדים וגם מבוגרים.) 

 

 לשאלה: האם לדעתך המדינה מסייעת מספיק לילדים עם לקויות למידה והפרעות קשב. התשובה הכמה לא מפתיעה: 83% מהורים לילדים עם לקויות למידה סבורים כי המדינה לא מסייעת מספיק. ולשאלה האחרונה חביבה: האם אתה סבור כי רק השקעה גדולה יותר בילדים אלו תניב תוצאות ותגרום להם "ליישר קו" ולהגיע לתוצאות והישגים של ילדים רגילים. משיבים המשתתפים. 92% מהמשתתפים סבורים לחיוב, שאכן רק השקעה גדולה יותר בילדים אלו, תניב תוצאות. אחוז אחד בלבד סבור להיפך, שהשקעה לא תשנה כלום. ואילו 7% אין להם דעה בנידון.

 

פליטת קולמוס

 

 אליהו ילד חמד בן 12 מתלמוד תורה "עטרת גיבורים" אי שם בדרום  הארץ, אליהו הינו ילד אינטליגנטי בעל אופקים רחבים, בעל מעמד חברתי יצוק. אך "סוד" אחד אפל הוא נוצר בקרבו, אליהו סובל מדיסלקציה ודיסגרפיה, לקויות קריאה וכתיבה, אליהו הינו ילד בעל הבנה חדה ובעל זכרון מיוחד. את הלימוד בכיתה הוא לומד היטיב יודע וזוכר, אך הכל נעשה אך ורק בערוץ השמיעתי.
ולא רק שהוא לומד וזוכר, אלא אף נבחן ומצליח בבחינות. תשאלו כיצד? אז הנה הסוד: במשך שנים יש לאליהו "הסדר" מיוחד עם המחנך, כל הבחינות נעשות אך ורק בעל פה, וזאת כדי למנוע שתי בעיות חריפות, האחת: פענוח השאלות הדורשות מיומנות של קריאה, מה שכזכור, לא קיים בארסנל של אליהו. והשנייה, כתיבת התשובות, הקושי המוטורי והגראפי הנדרש כמיומנות בסיס ויסוד – עבור פעולת הכתיבה -  ששוב לא בנמצא אצל אליהו. אך לאחר שהורדנו את שני המחסומים המרכזיים הללו, אליהו שולט פיקס בחומר.
כך הדבר התנהל לשביעות רצון כולם במשך שנים על גבי שנים. יום בהיר אחד באמצע החורף של כתה ז' הוצרך המחנך לטוס באופן פתאומי לחוץ לארץ לצרכים דחופים של אחד מבני הבית, שאינם סובלים דיחוי. הנהלת החיידר הכניסה אברך צעיר ונמרץ שישמש כמחנך לתקופה הקרובה. המחנך החדש באופיו אהב יותר את תחום הסדר והמשמעת מאשר את תחום הגמישות והרגישות.
ויהי היום, יום ראשון בבוקר ועת המבחן באה, המחנך חילק בחינות לכולם כולל כולם. אליהו המתין מספר דקות שכולם יהיו מכונסים ומרוכזים בבחינה, ואז קם בלאט ובהיסוס לעבר המחנך, ולחש רחש באוזנו של המלמד אי אילו מילים על הסדר שיש לו. המחנך החדש היה תקיף וקר רוח: שום הסדר ושום כלום, שב במקומך ותעשה את הבחינות כמו כולם. אליהו המוכלם ראה שכלתה אליו הרעה סב ופנה אל מקומו בתחושת הבסה. הוא פתח את הילקוט על מנת להוציא עיפרון, אך פתאום נזכר שזה לא כלול אצלו בכלל ברשימת "מוצרי היסוד", הפעם האחרונה שאחז בידיו עפרון או עט היה בעת רחוקה עד מאוד, לפחות חמש שנים.
בצר לו פנה בלחשוש לשכנו לספסל, אך למרבית מזלו הרע, לא היה לו, וכך נאלץ אליהו לפתוח בסבב של בקשות בכיתה, תוך כדי שהוא מושך אליו אש מכיוון המחנך, סוף כל סוף, נמצא העיפרון המיוחל. כעת מתחיל המאבק האמיתי. אליהו מנסה לקרוא את השאלה הראשונה, לקרוא אותה היטיב ולהבין את המשמעות שלה, עשר דקות תמימות לוקח לאליהו ה"מבצע" הזה. כעת הוא מתחיל, בדחילו ורחימו ובחרדת קודש לכתוב את התשובה, ידיו רעדו מרוב התרגשות וחשש, וכי קלה היא בעיניכם, הלא יותר מחמש שנים שהוא לא ביצע פעולה זו. אבל מה לעשות, הכתב בוגד בו ופליטת הקולמוס היה כתב חרטומים בלשון המעטה, אותיות בגודל של קידוש לבנה, חוסר סדר, וללא רווחים נאותים. וכמובן הכל מלא בשגיאות כתיב.
ליתר דיוק: בטעות, בכמה מילים בודדות אליהו "שכח" להשחיל שגיאות כתיב והם נשארו נאמנות ועבירות אף באקדמיה ללשון. כאשר הגיע אליהו לשאלה השלישית גילה כי ההפסקה הסתיימה זה מכבר, קל וחומר זמן המבחן תם, והשיעור עומד זה עתה להתחיל. המחנך ברוב חסדו נעתר לבקשת אליהו באופן חריג ולא צפוי, ונתן לו אורכת זמן נוספת מחוץ ללימודים.
בסופו של דבר, לאחר יומיים תמימים השיב אליהו את המבחן לאחר 12 שעות של עבודה(!!) והגיש בהתרגשות חיל ורעדה למחנך. המחנך החדש, עלעל קלות בדפים המקושקשים שבידו. אשר דמו יותר לצבעי שמן אשר נשפכו בשגגה מקולמוסו של צייר איטלקי. וקרע את המבחן לגזרים...

 

גיוס הריכוז 


 שמשון לומד בתלמוד תורה "יקרה מפנינים" אי שם במרכז הארץ. ילדי התלמוד תורה כבר יודעים שכדאי לשמור מרחק מאותו ילד מופרע אשר ידו בכל ויד כל בו. למעשה שמשון הוא ילד ערמומי ופיקח. בעל ראש חריף מאוד. וכן, תתפלאו לשמוע, יש לו לב טוב ורצון לעזור. אך מציאות החיים והדם התוסס שבקרבו ללא רסן לאימפולסיביות השוכנת בקרבו, הביאו אותו לידי תדמית של "מזיק" ו"טיפוס רע".
למעשה, משנה לשנה, ירד והדרדר מצבו הלימודי והחברתי. כל זאת עד כיתה ו'. בכיתה ו' חל מהפך דרמטי ביותר. ומעשה שהיה כך היה: כיתה ו' זכתה למחנך משכמו ומעלה, ירא שמים, מבין עניין, מתנהל בענוות חן, ובעיקר בעיקר עם לב יהודי פועם, אשר רואה את מלאכת הקודש כשליחות ולא כפרנסה גרידא, ויקרא שמו בישראל: רב'ה פנחסי. למעשה רב'ה פנחסי היה הראשון לזהות כי שמשון הוא ילד חריף וחכם עם פוטנציאל אדיר להתקדם בחיים. רק צריך להוריד לו את המחסומים ולעצב את דימויו העצמי.
רב'ה פנחסי כאיש ביצוע מעולה, לא המתין כלל ועיקר לאסיפת הורים, אלא הזמין את ההורים לפגישה אישית. בשיחה נעימה בגובה העיניים פרס בפני ההורים את המעלות והחסרונות של שמשון יקירם. פירט בנועם את דרכי הפעולה המקצועיות היכולות להועיל לו ולהצילו, ואף דרבן אותם לקביעת תור אצל נוירולוג, ההורים שחשו פחודים ודואגים מטיפול תרופתי, קיבלו אמפתיה במנות דגושות אצל רב'ה פנחסי, הוא סיפר להם כי גם בנו שלו נוטל ריטלין, והמיס את חששותיהם אחת לאחת. רבותי, חצי שנה קדימה, זר כי יפגוש את שמשון לא יכירנו. הזאת נעמי?! השינוי היה באופן יחסי מהיר ומשמעותי, החל מהפגישה אצל הנוירולוג וקביעת המינון לנטילת ריטלין. וכלה ביועץ חינוכי איכותי שרב'ה פנחסי דאג לסדר לשמשון, בשביל לשנות את התפיסה והתודעה שבקרבו. ובכדי להחדיר מוטיבציה ורוח חיים של לימוד ורצינות. אכן כן, מדובר במהפך בכל קנה מידה.

 

 ובכן קוראים נכבדים – אין ספק שמתן ריטלין במקרים הנכונים יכול לסייע רבות. אך חובתנו המוסרית והמקצועית לסייג את הדברים בכמה הסתייגויות, וכדלהלן.
א. רק אנשי מקצוע מוסמכים לתת ריטלין, לא מחנך ולא מחנכת לא מנהל ולא מנהלת ואף לא מאבחנים כי אם נוירולוג ופסיכיאטר. ובהמשך הדרך – גם רופא משפחה – לאחר אבחנה ראשונית אצל הנ"ל.
ב. הריטלין ניתן בדרך כלל רק מעל גיל 6 (למעט מקרה מפורש של רופא). והנימוק: כידוע תרופה זו בדוקה ברמה הגבוהה ביותר מבין מרבית התרופות. ומאחר וכל המחקרים והבדיקות התבצעו רק מעל גיל 6. אין לנו בעצם נתונים מתחת לגיל זה.
ג. במקרים של חרדה ודיכאון, אסור לקחת ריטלין.
ד. מכיוון שהתרופה אמורה לגרום ירידה בתיאבון, לכן התרופה נלקחת אך ורק לאחר ארוחה דשנה ומשביעה. ה. בארצות הברית הוציאו את בדיקת ה"טובה" (TOVA  ) משימוש. מאחר ואחוזי הדיוק באבחון נמוכים באופן משמעותי. רק בכדי לסבר את האוזן נציין כי  נתוני ההצלחה של בדיקת TOVA (טובה) הם 60% הצלחה מול 40% כשלון!! ואילו נתוני ההצלחה של בדיקת MOXO (מוקסו) 90% הצלחה מול 10% כשלון.
ו. חשוב מאוד לזכור:  התרופה היא רק "הכשר מצווה". זה לא מחייב שבאופן טבעי לאחר נטילת הריטלין הילד או הבחור ייהפך למתמיד וגאון הדור. חייבים במקביל להנ"ל,  "תכנית עבודה" צמודה מגורם חינוכי על מנת להצליח ולהפיק את המירב. משל למה הדבר דומה, יהודה זקוק להרכיב משקפיים, הוא יושב על כסא, מוריד את המשקפיים, ואופס אינו רואה במרחק 3 מטר. מרכיב שוב את המשקפיים ושוב רואה. אבל – הבה נחשוב רגע – מה יקרה אם הוא אכן ירכיב את המשקפיים אבל במקום להביט לכיוון מזרח, הוא יסובב את עצמו לכיוון דרום ויביט לדרום?! כמו כן בנידון דדן, אנו זקוקים לתכנית עבודה על ידי יועץ חינוכי או מישהו מהצוות החינוכי, וכדומה, על מנת "לסובב את הראש" לכיוון הנכון.
להוכיח שיש פוטנציאל, שיש יכולות. לעורר מוטיבציה. ולסלק מכשולות. ולתת את היד המחבקת התמיכה והאמפתיה. ולכן אי אפשר לחשוב שהתרופה זה פטנט שלבד הכל מסתדר. ממש ממש לא.

 

בינת הלב

 

אלחנן נער חמוד בן 14 לומד בשיעור א' בישיבת "משכן החכמה". אלחנן הוא נער עדין ושקט. ירא שמים ומקפיד על קלה כבחמורה. אלחנן בעל מוטיבציה גבוהה מאוד להצליח. אך בפועל למרות השקעתו העצומה, זה נראה כאילו כל ההשקעה לריק ודף גמרא לא חודר למוחו. כמובן שהציונים שהוא מצליח להוציא דלים ביותר שלא לומר מביישים. אך למרות הכל אלחנן הוא עקשן וממשיך ללמוד בהתמדה ולרדוף אחרי טובי הבחורים בכדי שכל אחד יתנדב ללמוד איתו שורות ספורות. אך לא לעולם חוסן, לקראת סוף זמן חורף, נשבר אלחנן. ובקול בכי תמרורים שפך לבו בפני המשגיח על כך שהוא "סתום" וכל מאמציו ללמד, להתמיד, להבין ולהיבחן יורדים לטמיון. המשגיח כאב את כאבו בכנות באמת ובתמים, ניסה לחזקו ולעודדו על חשיבות היגיעה, אך בד בבד דאג גם כן להפנותו לפגישה אצל היועץ החינוכי של הישיבה.
הפגישה נקבעה בדחיפות עליונה. והיועץ החינוכי מצא לפניו בחור עם שאיפות טהורות ורצון ברזל. אך בעיה אחת בלבד הייתה לו לבחור: קושי ב"הבנת הנקרא". התברר לאחר בדיקה, כי בילדותו סבל אלחנן מקשיים בקריאה אשר טופלו בהצלחה ברוך השם, תודה לקל, אך בנושא של "הבנת הנקרא" לא טיפלו. וכה נימק וסח היועץ החינוכי להוריו של אלחנן: אם ספר סיפורים פשוט, אינו מבין את מה שהוא קורא, ואינו יודע לומר מה היא העלילה, קל וחומר בגמרא שהוא לא יבין. שהרי זוהי שפה זרה – ארמית. ובנוסף לכך: שפת קודים. אנו – הלומדים צריכים "לצוק תוכן" לתוך הטקסט.
ואילו הטקסט אינו מביע את עצמו. אי לכך ובהתאם לזאת – היועץ החינוכי הפנה את אלחנן לאיש מקצוע שיעבוד איתו על נושא הבנת הנקרא. חצי שנה קדימה, אלחנן מסתובב עם אור בעיניים, נכון, הוא עדיין לא הגאון של הדור. אבל הוא יודע בדיוק מה ללמוד ואיך ללמוד. ובעיקר: הטעם המתוק של להבין דף גמרא בצורה בהירה. אכן כן, אחי ורעי, הנושא של הבנת הנקרא הוא נרחב מאוד ונחוץ ביותר. ואנו מפני מגבלות קיבולת היריעה והיקף הגיליון נביא כאן בקצרה שלושה מודלים בסיסיים לפענוח הבנת הנקרא. ובכן:


מודל A  - כולל בתוכו שלושה פרמטרים לבדיקת הבנת הנקרא, ואלו הם:
1) הבנת הכתוב - לראות שהילד הבין את הנכתב כפשוטו.
2) הבנת בין השורות - זו כבר הבנה עמוקה יותר, שהתלמיד צריך כביכול להשלים בראשו פערים קטנים שלא נכתבו, וככל שהספר ברמה גבוהה יותר, כך הפערים הללו הולכים ומתרחבים. ואמנם, אין שום טעם לכתוב פערים אלו מפורשות בסיפור. ולכן הקורא המיומן והאינטליגנטי נהנה מסגנון ספרות זו, רק שלתלמיד המתקשה בהבנת הנקרא זה מאוד קשה עד בלתי אפשרי להשלים פערים אלו בכוחות עצמו.
3) ביקורת זו כבר דרגה עמוקה עוד יותר של הבנה. שהתלמיד הפנים מה שקרה והתחבר לכך, וכעת אוחז בשלב שיש לו מה לומר על מה שקרא, האם זה נכון או לא נכון, מסתבר או לא מסתבר, מדויק או לא מדויק, וכן הלאה.

 

מודל B - כולל בתוכו חמישה פרמטרים. ואלו הם:
1) אירוע - שהתלמיד יפנים ויבאר בקצרה את תמצות האירוע שעליו קרא.
2) רקע - מה הרקע לאירוע, מה היה לפני כן, מה התקדימים, מה היה המצב בשטח, וכן הלאה.
3) גיבורים - מי הם גיבורי הסיפור והדמויות המרכזיות.
4) זמן - מתי התרחש הסיפור, ואם זה התרחש בטווח של תקופה, לסדר את האירוע בסדר הנכון, מה קודם למה.
5) מקום - היכן התרחש האירוע. ואם מהלך האירוע התרחש במספר מקומות, לציין כל שלב מהסיפור, היכן התרחש.

 

מודל C - כולל בתוכו שישה פרמטרים. ואלו הם:
1) מסר מרכזי - שהתלמיד יוכל להביע בקצרה את המסר העיקרי שבסיפור, ולהפרידו מהפרטים הלא רלוונטיים. 2) עיקר וטפל - היכולת להבחין בסיפור ולהפריד בין העיקר לטפל.
3) איתור פרטים - היכולת לענות על שאלות ממוקדות של שאלות ספציפיות, ואפילו שוליות במהותן. (כלומר: ההבנה הברורה של הקורא האינטליגנטי, אמורה להתבטאות הן בתפיסה של נשמת העניין - הנקודה המרכזית, והן בזיכרון של הפרטים השונים הפחות רלוונטיים.)
4) סיבה ותוצאה - היכולת להבין את הקשר שבין סיבה לתוצאה, שבגלל פעולה מסוימת, הגיעה התוצאה הזאת והזאת.
5) אוצר מילים - אוצר מילים רחב שכמובן כולל את ההבנה המילולית של המילים, וכן אוצר של מילים נרדפות וניגודיות.
6) מסר גלוי ומסר סמוי - זו כבר דרגה גבוהה של הבנת הנקרא, בו הקורא קולט לא רק את המסר הרשמי, כי אם גם מסרים נוספים הנלווים לטקסט. (וזה מזכיר לנו מעט את ההגדרה: "בין השורות" של המודל הראשון.)

 

אור ממחשכים 

 

 יוסי נער חמד לתפארת בן 15 מישיבת "בית זבולון". אביו של יוסי משקיע מאוד את כל נשמתו ומאודו ביוסי, ואך טבעי הדבר ומתבקש, שכן עליכם לדעת כי יוסי הוא בן יחיד להוריו. אך ככל שרמת ההשקעה והציפיות של האבא עולים וגוברים כך גם רמת האכזבות עולה וגוברת. האבא מצפה מיוסי לציונים מצוינים או לפחות סבירים וטובים. אך יוסי מביא ציונים בינונים ומטה. האבא מצמיד ליוסי אברך פרטי ב"סדר ראשון" וב"סדר שני" ובסופו של דבר גם ב"סדר שלישי". אך פירות אין.
וזה לא שאין ליוסי ראש טוב. יש לו כשרונות מצוינים, אך זה נראה שהוא פשוט לא משתמש בהם. האב כבש את כאבו בקרבו. וניסה לשכוח. אך פניו אמרו הכל. ידיד אמת שפגש אותו, הצליח לשמוע ממנו במהלך שיחה רגועה על צערו. כמאמר חז"ל דאגה בלב איש ישיחנה. ובמקביל העניק לו אמפתיה והאזנה, הפנה אותו הידיד לרע'ב שלום. רע'ב שלום היה ידוע כ"ר"מ פרטי" מקצוען משכמו ומעלה.
בלית בריה עבר האבא את המשוכה האחרונה בדמות הודעת ביטול לאברך של הבוקר. וכך החלו יוסי ורע'ב שלום את לימודם המשותף. כבר בשיעור הראשון, יוסי ציפה שר' שלום יתחיל לקרוא את הגמרא. אך במקום זאת ר' שלום מודיע ליוסי שיקרא את הגמרא. ליוסי לא מתחשק אך כיוון שמדובר בשיעור הראשון, לא נעים לו והוא מתחיל לקרוא. וכך במשך מספר ימים. לאחר מספר ימים ר' שלום עולה שלב קדימה ומבקש מיוסי שיסביר את הגמרא, עם נקודת הקושי המרכזית. כעת יוסי כבר מתעצבן וסונט לעבר ר' שלום:
"בשביל מה אבא שלי משלם לך, אם את הכל אני עושה"?! ר' שלום לא נבהל. וותיק ורגיל הוא ומורגל באמירות אלו באופנים שונים. משיב הוא בנועם ומתק שפתיים: "אכן קושיא טובה. ואחר כך בצהריים אשיב לך על כך. אך כעת תתחיל בבקשה להסביר את מהלך הגמרא". חצי שנה קדימה – לא ניתן להכיר את יוסי. מנער פאסיבי וקל דעת, הוא הפך ל"בן ישיבה" בכל רמ"ח אבריו. עם תכניות שאיפות ורצונות. ובעיקר הוא מממש את הפוטנציאל האדיר הגלום בו.

 

 אכן כן רבותי אחי ורעי קוראים נכבדים – לכל בעיה יש פתרון. ואין שום ייאוש בעולם כלל. בין בנושא דיסלקציה וקריאה. בין בכתיבה. בין בהבנת הנקרא ובין בעיות קשב וריכוז. וכן על זה הדרך. פשוט להתעקש עד שמוצאים את הפתרון. אכן כן עמלנו אלו הבנים. אבל יגעתי ומצאתי תאמין. בתפלה לבורא עולם שנזכה לראות נחת יהודית מבנינו ותלמידנו ונראה יחדיו בביאת משיח צדקנו אמן ואמן. בהצלחה.   

שלח

תודה על פנייתך אלינו.

תודה על פנייתך אלינו.

ניצור איתך קשר בזמן הקרוב.

שדה זה חובה.

שדה זה חובה.

שדה זה חובה.

לקבלת פרטים נוספים, מלאו את הטופס המצורף:

1599-544-544​